החלטה בתיק צ"מ 22808-07-13

1.         בפניי בקשה לביטול צו קצין משטרה, בהתאם לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח - 1968 (להלן : " החוק").

2.         המבקש עותר בהתאם לסעיף 22 לחוק, להורות על ביטול צו שניתן על-ידי קצין משטרה מוסמך המורה על סגירת העסק שלו, מועדון המרפסת, (להלן: "המועדון") למשך 14 יום, מהנימוקים הבאים: המועדון הינו עסק הכולל מכירת משקאות משכרים ואשר יש לו רישיון זמני תקף. מדובר בעסק מוכר ומכובד הפועל מזה תקופה בשיתוף פעולה מלא עם רשויות החוק, לעסק כל האישורים הנדרשים והוא כאמור פועל ומנוהל כחוק. בחודש וחצי האחרונים היה רצף של אירועים בהם נטען, כי במקום נכחו כמות אנשים מעבר למותר. האירוע האחרון היה ביום 5/7/13, בו בביקורת משטרתית נספרו לכאורה במקום מעל 600 אנשים בעוד הכמות המותרת היא עד 380 אנשים. הטעם לכמות האנשים המותרת הינו טכני בלבד כנטען, והמבקש עושה ימים כלילות לתיקון המצב מול "תחנות הבירוקרטיה". המבקש חלק על הכמות הנטענת, ואולם הבהיר כי ייתכן והטעם לכך נעוץ בתקלה טכנית נקודתית במכונת הספירה האוטומטית, שהייתה תקולה וסודרה מיד עם היוודע הדבר. המבקש פעל מיד לתיקון המצב, לאחריו הותר לו להמשיך ולפעול, הוכחה לכך שלא היה כל סיכון. ביום 7/7/13 התקיים שימוע בפני מפקד תחנת מגדל העמק, והוסכם כי ככל שהמבקש ימלא את תנאי הצו כמצוין בהחלטה (סעיף ג' (3)(2)) יבוטל צו הסגירה. חרף עמידת המבקש בכל התנאים הנדרשים, ממאנת המשיבה לעמוד בהסכם והצו נשאר בעינו. המבקש משתף פעולה עם המשיבה, אינו חוסך באמצעים ובמאמצים ומסכים לכל תנאי נוסף באם ידרש. המבקש טוען כי הצו שניתן אינו סביר ומהווה פגיעה אנושה בחופש העיסוק, ובשמו הטוב של המקום, וזאת בשים לב שהמבקש פעל בהתאם להנחיות המשיבה ואף יותר מכך. המבקש מחויב לקיים אירועים שהוזמנו מראש וכי יגרם לו ולרבים אחרים נזק בלתי הפיך אם יבוטלו.

3.         היום התקיים דיון בפניי במעמד ב"כ הצדדים. במסגרת טיעוניו גולל ב"כ המשיבה את הרקע להחלטת המשטרה כדלקמן:

            א. 4/11/12 - קוים שימוע בגין הפרת תנאים, תפוסת יתר של 600 אנשים לעומת המותר 380, כאשר מאז לא היה רישיון עסק למבקש. המבקש נחקר תחת אזהרה והבטיח כי יטפל בנושא וכי אירועים מסוג זה לא יקרו בשנית.

            ב. 27/12/12 - קוים שימוע בגין תקיפה של שני מאבטחים את אחד מבאי המועדון. שוב חזרו על כך כי יפעלו עפ"י חוק ויוציאו רישיון עסק.

            ג.  2/1/13 קוים שימוע נוסף, בגין ניהול עסק ללא רישיון.  החל מתקופה זו כבר הוצא רישיון עסק, אך לא על פי פריט רישוי מתאים. הוצא אז על פאב, אבל הוא מועדון בפועל מטעמים כלכליים של המבקש. 

ד. 11/6/13 - קוים שימוע בגין הפרת תנאי רישיון, תפוסת יתר של למעלה מ- 600 איש.

ה. 20/6/13 - קוים שימוע בגין הפרת תנאי רישיון/ניהול עסק ללא רישיון, ההפרה שוב בגין תפוסת יתר של קהל. גם פה הכחיש המבקש את הטענות אשר יוחסו לו לעניין תפוסת היתר.

ו. 5/7/13 קוימה ביקורת עסקים במהלכה המקום היה מלא עד אפס מקום.

4.         ב"כ המשיבה טען עוד, כי  המבקש פה נחקר תחת אזהרה, הוא אישר כמות של 600 אנשים בניגוד למה שנטען בבקשה. המסוכנות מתעצמת כאשר יש חשש מאוד כבד שהטעות היא במזיד וכעת מצויים הם בעיצומו של הליך חקירה. עד שלא ימצו את הליך החקירה, המשטרה תעמוד על סגירת המקום, וכי ישנה מסוכנות מאוד גדולה בניהול העסק בצורה כזו, כאשר אף אחד לא לוקח אחריות.

5.         מנגד, טען ב"כ המבקש כי המדובר במועדון שהמשטרה נתנה רישיון זמני לעסק כדי לעבוד כמועדון, כאשר שוטרי מגדל העמק וקציניו מבלים שם, וכעת אומרים שהוא צריך להיסגר. בשום שלב לא נטענה טענה מהיום הראשון, כי יש לשנות את סעיף הרישוי. מהרגע שטענו שיש לשנות את סעיף הרישוי למועדון הדבר נעשה על אתר. בביקורת שנערכה ביום שישי הייתה כמות מעל המותר, אבל המקום הוא גדול ביותר. הבעלים בשיתוף פעולה עם המשטרה, עובדים ימים כלילות כדי לקבל את האישור להגדלת כמות האנשים במקום כי פיזית למקום אין בעיה. במקביל פעלו לקבלת אישור של מהנדס להגדלה זמנית של כמות האנשים, נכון הוא כי הייתה חריגה מהכמות אבל השאלה היא המידתיות. גם לאחר השימוע אפשרו למקום להמשיך לעבוד. יש כאן מלחמת כוחות קשה ועל זה הוא מרמז. ב"כ המבקש טוען כי מתעללים בבעלי העסק הזה, גורמים להם להרים ידיים ולהתייאש. בפועל לא קרה כלום בעסק הזה שמסכן חיים וגם לא יקרה. יש היום 12 אירועים של אזרחים שהמקום הזה התחייב מראש לקיימם. אין מקום והצדק לסגור העסק. הייתה תקלה נקודתית עם מכשיר הספירה, ובמקום המכשיר הממוחשב הביאו מכשיר ידני.

6.         ב"כ המשיבה בתגובה, טען בין היתר כי במהלך החקירה התחילו לבדוק את השותפים, המאבטחים והקהל והתגלה מידע שדורש חקירה. הוא טען כי ביהמ"ש צריך למצוא אי סבירות קיצונית בהחלטתו של הקצין הפוסל בכדי להמיר את שיקול דעתו המנהלי ולשם כך הפנה לפסיקה.

דיון:

7.         בע"ח 30904-02-12 אליה הפנתה המשיבה קבעה כב' השופטת אחיטוב, כי בית המשפט הדן בצו מנהלי שניתן ע"י רשות, אינו ממיר את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו, גם אם הוא עצמו היה מחליט באופן שונה, לו ישב כערכאה ראשונה ויחידה. על ביהמ"ש לבחון אם הצו עומד באמות מידה של סבירות, הגינות, תום לב, היעדר אפליה, היעדר סבירות וכיוצ"ב, פגמים המאפשרים בחינה של הצו המנהלי.

לעניין זה יאים גם הדברים שנפסקו בע"פ (מחוזי- ירושלים) 21212-09-10 מדינת ישראל נ' הלל פרקש ואח' (15/9/10) :

"על פי סעיף 22 לחוק רישוי עסקים... לבית המשפט הסמכות לבחון החלטתו של קצין המשטרה המוסמך, בשים לב לכלל הנסיבות והשיקולים, ובהם, מחד, זכויות היסוד של בעל העסק וחופש העיסוק שלו, ומאידך חובתו לשמור על שלום הציבור הבא בשערי בית העסק. כפי שנקבע לא אחת בפסיקה, ככל ביקורת על פעולה מינהלית, יש לבחון את סבירותה, כאשר בית המשפט אינו מציב את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של בעל הסמכות המינהלית... בענייננו, מצא בית משפט קמא כי התנאים שנקבעו על ידו לצורך פתיחת המקום, הינם מידתיים וסבירים. דא עקא, שעמדת הפסיקה היא, כי ככלל הסמכות לקביעת התנאים מצויה במתחם שיקול דעתו של הקצין, המצוי במטריה הנדונה, ולא של בית המשפט.

8.         לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר המצוי בפניי, לא מצאתי אי אלו פגמים מהמנויים לעיל, שבגינן אמור בית המשפט במקרה דנן להמיר את שיקול הדעת של קצין המשטרה בשיקול דעתו, מה גם שלא שוכנעתי כי נפל פגם כלשהו במתן הצו. לאור החומר שהונח בפניי, עצם הוצאת הצו עומד באמות מידה של סבירות, הגינות ותום לב, והגם אם טוען המבקש כי הוא משתף פעולה עם המשיבה, אינו חוסך באמצעים ובמאמצים ומסכים לכל תנאי נוסף באם נדרש, בשורה התחתונה הודה ב"כ המבקש ברוב הגינותו כי:

"בביקורת שנערכה ביום שישי אכן היתה כמות מעל המותר אבל המקום הוא גדול ביותר, כאשר נמצאים 300 אנשים במקום זה כאילו באולם הזה נמצא אדם אחד. זה מקום ענק. דבר נוסף, אין מחלוקת כי המקום יכול להכיל קרוב ל- 1,000 איש. הבעלים בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה, עובדים ימים כלילות כדי לקבל את האישור להגבלת כמות האנשים במקום כי פיזית למקום אין בעיה ".

9.         אין כלל חשיבות כמה המקום יכול להכיל, אלא צריך לעמוד בכמות המותרת שהותר עסק. בקביעת הכמות המותרת, בוחן הגורם את המקצועי את תנאי המקום, ואת תכולת המקום הפוטנציאלית, ובהתאם לשיקול דעתו המקצועי הוא קבוע את הכמות המותרת. לא לבית המשפט ולא לב"כ הצדדים יש את הכלים או היכולת לבחון עניין זה.